בדרך לאיצטדיון - יצחק גורמזאנו גורן

2003

 

המחבר יוצא למסע יצירה בניסיון "לתקן" את ההחמצה של אביו שכל חייו רצה לכתוב רומן והבטיח לעשות זאת עם צאתו לפנסיה בגיל שישים וחמש. מותו החטוף שנתיים קודם פוטר אותו מפריעת השטר. המחבר, אשר מגיל קטן שט בעולם הספרות, מתקשה להשלים עם ההחמצה הזו, ומתעקש להגשים את חלומו של אביו. הוא נרתם "לשחזר" את הרומן שלו, כביכול כ"תרגום" מצרפתית (כי אביו כתב בשפה זו). 

האם בכך הוא מקים יד לאביו ומוקיר את זיכרו, או חודר ברגל גסה אל מקום לא לו, ומנכס לו את הביוגרפיה של מישהו אחר? 

תוך כדי כתיבה מתחילים לקרות מספר תהליכים הכופים את עצמם על תהליך היצירה: במקביל לביוגרפיה של האב המתרחשת באלכסנדריה הקוסמופוליטית של שנות העשרים-ארבעים, נסחף הבן לתיאור מדוקדק ופרטני של יום מותו של אביו המתרחש בעיר קרתנית בישראל של תחילת שנות השישים. כמו-כן, מתחיל המחבר שהגיע כילד מאלכסנדריה לישראל, לספר סיפורים על עצמו ועל משפחתו מנקודת-הראות שלו עצמו ולא של אביו, כאשר המציאות הישראלית של שנות החמישים והשישים תופסת יותר ויותר את זו של אלכסנדריה. אט-אט הופך ה"הומאז'" לאב למעין מאבק של היחלצות מן ההערצה העיוורת של הבן כלפי אביו, מאבק לקראת יצירת מהות שונה ואישית משלו. 

"הדרך לאצטדיון" המתחילה באלכסנדריה ומסתיימת בישראל, חוצה מחוזות של חיים ומוות, של זהות מולדת מול זהות נרכשת, עוברת לעתים באזור הדמדומים הערפלי של המתח בין המציאות והבידיון ואינה נרתעת מניסיון לחצות את הגשרים הרעועים של ההגשמה המתוחים מעל לביצות ההחמצה. 

כיוון שאדם יכול לחיות רק את מציאות-חייו שלו עצמו, לא פלא שהרומן של המחבר "משתלט" בסופו של דבר על זה של אביו.